מיועד למורים, גננות, הורים ו - ילדים..

מומלץ לגננות ומורים/ות המספרים "פרשת שבוע" לקראת שבת - לספר לילדים קודם את מהלך הפרשה כסידרה. ואח"כ - להתעכב על נקודת/ות תוכן מתוכה. ולסכם תוך שאלות-ותשובות קצרות עם הילדים.

אפשר גם להדפיס עבור ההורים את התוכן שכאן - בציון המקור, בבקשה.

יום שלישי, מאי 29

פָּרָשַת "נָשֹׂא"– נָזִיר וְהַרְחָקָה מִן הַחֵטְא

בַּפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ, יֵשׁ עִנְיָן מְיֻחָד: "נָזִיר".img17916

מַה זֶה נָזִיר? אָדָם שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ נְזִירוּת, לִהְיוֹת נָזִיר, וְאָז אָסוּר לוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן, לְהִטָּמֵא לְמֵת (לָגַעַת בּוֹ, אוֹ לִהְיוֹת בְּבַיִת שֶׁהוּא נִמְצָא בּוֹ) וּלְהִתְגַּלֵּחַ, לְהִסְתַּפֵּר; מְגַדֵּל אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל, כָּל אֹכֶל כָּשֵׁר וּמַשְׁקֶה כָּשֵׁר, מֻתָּר לָאָדָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת.

אִם יֵשׁ יַיִן שֶׁיְּהוּדִים כְּשֵׁרִים הֵכִינוּ אוֹתוֹ, אֵין אִסּוּר לִשְׁתּוֹתוֹ. כַּמּוּבָן, לִשְׁתּוֹת יוֹתֵר מִדַּי, לְהִשְׁתַּכֵּר, זֶה דָּבָר מְאֹד לֹא יָפֶה. אָדָם בְּמַצָּב כְּזֶה לֹא כָּל כָּךְ שָׂם לֵב מַה הוּא עוֹשֶׂה, הוּא עָלוּל לְהִתְנַהֵג בְּצוּרָה לֹא מְכֻבֶּדֶת, שֶׁיִּצְטַעֵר עָלֶיהָ אַחַר כָּךְ - וְזֶה דָּבָר לְגַמְרֵי לֹא רָאוּי.

אֲבָל סְתָם לִשְׁתּוֹת יַיִן - מֻתָּר. כְּמוֹ שֶׁשּׁוֹתִים בְּקִדּוּשׁ , בְּהַבְדָּלָה.

גַּם מֻתָּר וְרָאוּי לָאָדָם לְהִסְתַּפֵּר, שֶׁיֵּרָאֶה מְסֻדָּר וְנָאֶה.

אֲבָל מִי שֶׁמְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ נְזִירוּת - אֲסוּרִים לוֹ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁמֻּתָּרִים לִבְנֵי אָדָם רְגִילִים. הוּא "הֵזִיר אֶת עַצְמוֹ", זֹאת אוֹמֶרֶת: הִרְחִיק אֶת עַצְמוֹ, פָּרַשׁ, מִדְּבָרִים שֶׁמֻּתָּרִים לִסְתָם אֲנָשִׁים.

הַאִם זֶה דָּבָר טוֹב?

מִצַּד אֶחָד, הִנֵּה הוּא עָלָה מֵהֲנָאוֹת שֶׁבְּנֵי אָדָם בְּדֶרֶךְ כְּלָל עוֹסְקִים בָּהֶם. הוּא מֵבִין שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים חֲשׁוּבִים יוֹתֵר. יוֹתֵר חָשׁוּב לִהְיוֹת קָדוֹשׁ לַה' וּלְהִתְעַסֵּק בְּמִצְווֹתָיו וְלֹא בִּשְׁתִיַּת יַיִן וַהֲנָאוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁל גּוּף..

מִצַּד שֵׁנִי, גַּם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא סְתָם ה' עָשָׂה בָּעוֹלָם. אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּשַׂמְּחוּ וִיחַזְּקוּ בְּנֵי אָדָם, וְהַשִּׂמְחָה הַזֹּאת תִּתֵּן לָהֶם גַּם שִׂמְחָה לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים.

 

הַכֹּל תָּלוּי מִי עוֹשֶׂה וּבִשְׁבִיל מַה הוּא עוֹשֶׂה.

אִם אָדָם סְתָם לֹא מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּדְבָרִים גַּשְׁמִיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ לְמָה שֶּׁצָּרִיךְ, סְתָם מַעֲנֶה אֶת עַצְמוֹ, הוּא חוֹטֵא כְּלַפֵּי הַגּוּף שֶׁלּוֹ. הוּא נִהְיֶה עַצְבָּנִי וְחַלָּשׁ. אֵין לוֹ כ"כ כֹּחַ גַּם לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים.

אֲבָל אִם הוּא עוֹשֶׂה אֶת זֶה לְמַטָּרָה טוֹבָה - כְּדֵי לֹא לִשְׁקֹעַ יוֹתֵר מִדַּי בַּהֲנָאוֹת שֶׁל הַגּוּף, כְּדֵי לִזְכֹּר שֶׁיּוֹתֵר חָשׁוּב לַעֲבֹד אֶת ה', וְהוּא שׁוֹמֵר עַל עַצְמוֹ וּבְרִיאוּתוֹ - זֶה יָפֶה, אִם הוּא בַּמַּדְרֵגָה הַזֹּאת.

גַּם אִם הוּא רָאָה הִתְנַהֲגוּת מְאֹד לֹא יָפֶה - וְרוֹצֶה לְהִזָּהֵר מִשְּׁתִיַּת יַיִן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעַ חָלִילָה לְהִתְנַהֲגוּת כָּזֹאת, זֶה גַּם טוֹב.

לְדֻגְמָה, אוֹמְרִים חֲכָמִים: "הָרוֹאֶה סוֹטֶה בְּקִלְקוּלָהּ - יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן". מַה פֵּרוּשׁ? אִשָּׁה שֶׁהִיא אִשְׁתּוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ; אִם חַס וְשָׁלוֹם קָרָה שֶׁהִתְנַהֲגָה עִם מִישֶׁהוּ אַחֵר כְּאִלּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ, שֶׁזֶּה דָּבָר נוֹרָא וְאָיֹם - הֲרֵי יֵשׁ לָהּ בַּעַל! הִיא נִקְרֵאת בַּתּוֹרָה אִשָּׁה-סוֹטָה. אוֹמְרִים חֲכָמִים, זֶה בָּא בִּגְלַל שֶׁהֵם לֹא שָׂמוּ לֵב בִּרְצִינוּת אֵיךְ צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג. הִתְנַהֲגוּ בְּקַלּוּת רֹאשׁ, אוּלַי הִשְׁתַּכְּרוּ מִיַּיִן וּמֵרֹב כְּאִלּוּ "צְחוֹק" בָּאוּ לְהִתְנַהֲגוּת מְכֹעֶרֶת כָּזֹאת.

אָז מִי שֶׁרוֹאֶה דָּבָר כָּזֶה - טוֹב שֶׁיִּתְרַחֵק מֵהִתְנַהֲגוּת כָּזֹאת ע"י כָּךְ שֶׁיַזִּיר אֶת עַצְמוֹ מֵהַיַּיִן. שֶׁלֹּא יָבוֹא לְמַצָּב שֶׁהוּא לֹא שָׂם לֵב לְהִתְנַהֲגוּתוֹ. "קַלּוּת רֹאשׁ". אע"פ שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל, אָדָם לֹא צָרִיךְ לְהַזִּיר אֶת עַצְמוֹ - אֲבָל הוּא עוֹשֶׂה אֶת זֶה בִּגְלַל שֶׁרָאָה דָּבָר לֹא רָאוּי וְלָכֵן הוּא צָרִיךְ יוֹתֵר לְהִתְרַחֵק מֵהִתְנַהֲגוּת כָּזֹאת, שֶׁלֹּא יִתְרַגֵּל אֵלֶיהָ חָלִילָה - נְזִירוּת כָּזֹאת, נִקְרֵאת נְזִירוּת טוֹבָה. בִּגְלַל שֶׁנִּתְקַל בְּמַשֶּׁהוּ שֶׁהוּא לֹא רָגִיל לַצַּד הָאֶחָד - הוּא מַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ "לַצַּד הַשֵּׁנִי" וַאֲפִלּוּ נִזְהַר מִשְּׁתִיַּת יַיִן. לְהִתְרַחֵק מֵהַחֵטְא שֶׁעָלוּל לָבוֹא ע"י קַלּוּת -דַּעַת.

 

יְלָדִים חֲמוּדִים. אֲנַחְנוּ לֹא צְרִיכִים כַּמּוּבָן לִהְיוֹת "נְזִירִים".. אֲבָל גַּם אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִלְמֹד מִזֶּה מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב: לִפְעָמִים יֵשׁ הִתְנַהֲגֻוּיוֹת לֹא יָפוֹת, לֹא רְאוּיוֹת - שֶׁגּוֹרְמוֹת לְכָךְ שֶׁנִּצְטָרֵךְ לְהִזָּהֵר יוֹתֵר מֵהָרָגִיל, כְּדֵי שֶׁלֹּא נִתְרַגֵּל אֲלֵיהֶן, חָלִילָה .

לְמָשָׁל, יִתָּכֵן שֶׁיְּלָדִים יְסַפְּרוּ לִפְעָמִים בְּדִיחוֹת, יִצְחֲקוּ אֶחָד עִם הַשֵּׁנִי. בְּסֵדֶר. אֲבָל - אִם פִּתְאוֹם רוֹאִים שֶׁהַצְּחוֹק כְּבָר מַתְחִיל לִהְיוֹת עַל-חֶשְׁבּוֹן אֲחֵרִים, שֶׁאֶחָד, חָס וְשָׁלוֹם, צוֹחֵק עַל הֶחָבֵר שֶׁלּוֹ, מַעֲלִיב "כְּאִלּוּ בִּבְדִיחָה"... אָז כְּבָר צָרִיךְ לְהִזָּהֵר עוֹד יוֹתֵר מֵהָרָגִיל. אָז צְרִיכִים לָשִׂים לֵב כַּמָּה זְמַן בִּכְלָל לֹא לְסַפֵּר דְּבָרִים מַצְחִיקִים שֶׁקְּשׁוּרִים לַאֲחֵרִים; לָמָּה? בִּגְלַל שֶׁאִם כְּבָר הִתְחִיל קִלְקוּל בָּעִנְיָן הַזֶּה וִילָדִים צוֹחֲקִים הָאֶחָד עַל חֶשְׁבּוֹן הַשֵּׁנִי וּמַעֲלִיבִים, אָז צָרִיךְ יוֹתֵר זְהִירוּת. שֶׁלֹּא נִסָּחֵף לָאֲוִירָה הַזֹּאת. שֶׁלֹּא נִכָּשֵׁל. כָּעֵת זֶה יוֹתֵר מְסֻכָּן - כִּי יֵשׁ חָלִילָה כְּבָר הֶרְגֵּל כָּזֶה, רָאִינוּ דָּבָר כָּזֶה, צָרִיךְ יוֹתֵר לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא נִסָּחֵף לְכָךְ גַּם בְּעַצְמֵנוּ. עַד שֶׁזֶּה לְגַמְרֵי יִפָּסֵק.

כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לָשִׂים לֵב: בַּדְּבָרִים שֶׁיּוֹתֵר חַלָּשִׁים מִבְּחִינַת הַהִתְנַהֲגוּת, אֶצְלוֹ אוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הוּא חַי, שָׁם צָרִיךְ יוֹתֵר לְהִזָּהֵר. יוֹתֵר לְהִתְרַחֵק מֵהַחֵטְא כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר נְקִיִּים, טְהוֹרִים וְטוֹבִים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה